אחד הנושאים הטעונים והמורכבים ביותר בתחום הנהיגה והתעבורה הוא נושא האלכוהול וההבדל הדק בין מצבים של שכרות, אחוזי אלכוהול מותרים, ושמירה על ראש צלול במהלך הנהיגה. הרבה לפני שאנחנו מתחילים לדבר על החוקים הנהוגים, חשוב שנדון בזוית האנושית הכוללת תחומים אפורים, שהופכים את הנושא לטעון ומורכב כל כך.
האם ישנה דרך הגיונית לאמוד את כמות האלכוהול המותרת? או שלגימה קלה של אלכוהול מספיקה לחלוטין כדי להוציא אדם מצלילות דעתו? זו סוגיה שעל אף כל המאמצים קשה מאוד להגדירה, גם אם היא מעוגנת ומבוססת בחוק.
קשה מאוד לאמוד את גודל הנזק וההשפעה כתוצאה משתית אלכוהול, אשר משתנה בין אדם לאדם. יש כאלה שראשם סחרחר אחרי משקה אחד בלבד, ויש כאלה המסוגלים לשתות ארגז שלם של בירה ולשמור על דעה צלולה. אבל לפני שאתם מנענעים בראשכם ואומרים "מי שלא יכול או לא יודע לשתות שפשוט לא ישתה" - חשוב מאוד להבין כי האובייקטיביות בזמן לאחר צריכת האלכוהול הינה שנויה במחלוקת ואף לקויה לחלוטין. יכולת השיפוט, הראייה ובקרת הנזקים מצטמצמות, טווח הראייה מתקצר וניתוח המצבים מושפע באופן בולט מההשפעה הכימית של האלכוהול על הגוף.
על כן, על אף שהחוק הכתוב מדבר על 240 מיקורגרם מותרים של אלכוהול, ההמלצה הכללית היא הימנעות מוחלטת מצריכת אלכוהול לפני שעולים על ההגה.
מהו מצב של שכרות על פי הגדרת החוק, וכיצד ניתן לבדוק אותו?
זהו מצב שבו צריכת האלכוהול עלתה מעל המותר ובדיקת הינשוף המשטרתית קבעה כי בגופו של אדם נמצאה כמות מופרזת של אלכוהול או חומרים כימיים אחרים. במקביל מבוצעות בדיקות גופניות, שמטרתן לבחון את מידת הדייקנות ביישום המשימה ומאפשרות התרשמות רחבה יותר ממצבו של הנהג.
האם יש חשיבות לסוג האלכוהול?
לא. החשיבות מיוחסת לכמות האלכוהול. כדי שריכוז האלכוהול ייפחת יש אפשרות למהול אלכוהול במים למשל, דבר שעשוי לדלל את האלכוהול ולהפיג את השפעתו. במצב כזה הזמן של ספיגת האלכוהול בדם יהיה זריז וקצר יותר.
בנוסף, גם משקל הגוף משפיע על התוצאה. נהג שמשקל גוף נמוך יוכל להסתפק בכמות מים קטנה מזו של נהג שמשקלו גבוה.