עבירה פלילית
התחום המשפטי במדינת ישראל נחלק לשני תחומי עניין עיקריים: התחום האזרחי והתחום הפלילי.
מה זה בעצם הליך פלילי?
מדובר בהליך בו המאשימה היא המדינה.
נציגיה הם תובעים, עו"ד נציגי משטרת ישראל ו/או פרקליטים, שהם עורכי דין מטעם הפרקליטות.
ההבחנה בין התובע לפרקליט מתבטא בחומרת העבירה הפלילית.
כאשר מדובר בעבירות פליליות ששייכות לרף הנמוך יחסית, ומוגדרות כעבירות חטא או עוון,
הרי שאז התביעות הן אלה שמייצגות את המאשימה וייצגו את המדינה בהליך בביהמ"ש.
גם בעבירות מסוג פשע יתכן והתביעות הן אלה שיופיעו בביהמ"ש, למשל:
עבירה פלילית מסוג עבירת סמים (שימוש/החזקה ולעיתים אף סחר), עבירות רכוש, אלימות, ועוד.
כאשר מדרג העבירה הולך ומחמיר, הרי שאז סביר להניח שהתיק ינוהל ע"י הפרקליטות, בין אם מדובר בבימ"ש השלום ובין אם במחוזי. הכוונה לעבירה פלילית כמו הונאה, צווארון לבן, הלבנת הון, ארגוני פשע, הריגה , רצח, עבירות מין, ועוד.
לצד המאשימה יש נאשם.
הנאשם יכול להיות כל אדם שמיוחסת לו עבירה פלילית, כלומר: אדם שמיוחס לו כי ביצע מעשה שיש בו כדי לעבור על החוק.
בשלב זה מוגש כתב אישום נגד מבצע העבירה.
ישנן שתי אפשרויות לקבל את כתב האישום:
1. כאשר מדובר באדם משוחרר - מקבל הנאשם הודעה, לרוב באמצעות הדואר.
2. כאשר מדובר בעצור - כהמשך להליך המעצר, יקבל העצור את כתב האישום.
מצב כזה יתרחש רק לאחר שהעצור כבר לא בחזקת חשוד אלא החשדות כנגדו התבססו והתביעה ו/או הפרקליטות החליטו להגיש נגדו כתב אישום לאור הראיות שיש בחומר החקירה ואשר לשיטתם יש בו כדי להביא לידי הרשעת הנאשם.
בתחום הפלילי, לצד כל עבירה פלילית מצויין בספר החוקים מהי הענישה המקסימלית אותה ניתן לגזור על הנאשם.
יחד עם זאת, במדינת ישראל יש להחלטות ביהמ"ש כוח עצום על הענישה הואיל ולשופטים יש סמכות להפעיל שיקול דעת וכל מקרה נבחן על פי נסיבותיו. לאור שיטת השיפוט הזו, יתכן והענישה בפועל תהא שונה בבתי משפט שונים, גם כאשר המקרים זהים.
לפיכך, לפני כעשור נעשה תיקון בחוק העונשין, לפיו צריך שתהיה הלימה ואחידות בין בתי המשפט השונים ונקבע "מתחם ענישה".
לכל עבירה יש תחום של ענישה ממינימום ועד למקסימום. כדי ששופט יחרוג ממתחם ענישה שהוחלט בסופו של דבר ע"י המציאות והחלטות בתי המשפט, עליו לתת נימוק והסבר בהחלטתו.
בישראל קיימים שלושה סוגים של בתי המשפט: שלום, מחוזי ועליון. מרביתן של העבירות מובאות לביהמ"ש השלום.
במקרה של עבירות חמורות יותר, כמו אונס, הריגה, רצח וכו', יתחיל ההליך בתיק העיקרי בביהמ"ש המחוזי.
על כל ערכאה ניתן לערער באמצעות "הודעת ערעור" תוך 45 ימים מיום גזר הדין.
בהודעת הערעור צריך לנמק ולפרט במה טעה ביהמ"ש שגזר את דינו של הנאשם. למשל: לא התחשב באופן הולם בנסיבות חייו של הנאשם, נסיבות ביצוע העבירה, בעברו הפלילי, בחלקו בביצוע העבירה, השפעה על עתידו המקצועי, בחריגה ממתחם הענישה המקובל באופן שאינו סביר, וכו'. במקרה בו הנאשם (באמצעות עו"ד כמובן) אינו מרוצה מהחלטת ערכאת הערעור, יש לו זכות להגיש בקשה לערעור נוסף. ערעור זה מתקבל רק במקרים חריגים.
החשוב מכל הוא, כי הנאשם חייב להבין שבכל הליך משפטי בו מיוחסת עבירה פלילית עליו להיות מיוצג ע"י עו"ד שעוסק בתחום הפלילי. המקצועיות וההבנה לעומק של כל ההליך הפלילי, היא קריטית, שהרי אנו עוסקים בדיני נפשות והסיכון לשלילת חירותו של האדם מרחפת מעל ראשו של הנאשם.
לכן, חשוב מאוד לא להופיע בביהמ"ש ללא ייצוג של עו"ד.
כמובן, שאדם שאין ידו משגת לקחת עו"ד פרטי, יש לו אפשרות מכוח חוק
הסנגוריה הציבורית להשתמש בשירותיו של עו"ד מטעם הסנגוריה הציבורית.